בחודש האחרון הוגשו שלוש הצעות של האופוזיציה על חלקיה השונים להצטרפות לממשלת נתניהו, איש איש ותנאיו:
הצטרפות בתמורה להחלפת בן גביר וסמוטריץ
הצטרפות בתמורה לתאריך בחירות מוסכם
וזו של סער – הצטרפות בתמורה להחלפת גלנט
אפשר לנחש שלו היו לפיד וגנץ מצטרפים, הארכיונים לא בהכרח היו נשלפים, וגם פיטורי בן גביר וסמוטריץ היו מתקבלים בכאב אך בהבנה מסוימת.
במקביל, גם הטיעון שאין להחליף שר ביטחון בזמן מלחמה רעוע מעט כשנזכרים שהמטרה בהפגנות היא להחליף את שר הביטחון ואיתו את כל הממשלה בבת אחת, ולקיים בחירות בזמן מלחמה.
שלא לדבר על דרישת מטה משפחות החטופים: ביוני דרשו מגנץ לעזוב וכעת דורשים שגלנט יישאר.
הבה נשים את הקלפים על השולחן: החוט המקשר של כל אלה אינו דאגה לגלנט שהיה מבחינת האופוזיציה אינסטרומנט עוד מליל גלנט. הם יקריבו אותו בלי בעיה כמו שנפרעים כעת מסער בלי למצמץ.
מדובר במאבק להפלת הממשלה.
זו דרישה לגיטימית כמובן, אבל לא כדאי להלביש עליה תחפושות מיותרות.
