התלבטתי האם לשלוח כבר ביום שני בתאריך העליה לגרדום, אך בחרתי לשלוח את זה אחרי יום שואה ולפני יום הזיכרון והעצמאות כי סיפורו של דב הוא התפר בין “העם” לבין “הבלי” (הסבר בסוף).
דב גרונר גדל באירופה וברח בזמן מהנאצים, עלה לארץ ישראל במאמצים רבים והצטרף לבריגדה היהודית בצבא הבריטי והשתתף בלחימה בנאצים באיטליה.
לאחר המלחמה חזר לאצ”ל והשתתף באחת הפעילויות המיוחדות והנועזות ביותר של האצ”ל בה נפצע ונלכד על ידי הבריטים.
בכ”ו בניסן 1947, לפני 76 שנים (כיום זה יוצא ערב יום השואה), הוציאו הבריטים להורג את ארבעת לוחמי האצ”ל דב גרונר, מרדכי אלקחי, יחיאל דרזנר ואליעזר קשאני.
הם הועלו לגרדום בכלא עכו באישון לילה כשהם שרים את התקווה. גם לאחר התליה ביזו הבריטים את גופותיהם והשליכום חצי ערומות, ועיכבו את קבורתם ואף מנעו מהם את בקשתם האחרונה להקבר בראש פינה.
במכתבו האחרון כתב דב גרונר למפקדו מנחם בגין את המילים הבאות:
_*”מובן מאליו שאני רוצה לחיות.* אני מצטער שהנני עומד לגמור בעיקר מפני שלא הספקתי לפעול מספיק. אני כותב את השורות האלה 48 שעות לפני שנוגשינו עומדים להוציא לפועל את רציחתם, ובשעות האלה אין משקרים. והנני נשבע שלו הייתה לי הברירה להתחיל מחדש, הייתי בוחר באותה הדרך שהלכתי בה בלי להתחשב בתוצאות האפשריות בשבילי”_
דב סימל את הדור ששרד את השואה והיה חלק מ”מגש הכסף” להקמת המדינה.
בשנותיו האחרונות יצא דב עם שרה ואף תכננו להנשא. לאחר כמה שנים נישאה שרה לשמחה רז ונולדו להם שני בנים ובת, לבן הגדול קראה גד לזכרו של דב (ראשי תיבות).
ב1974 כשנה לאחר מלחמת יום הכיפורים נפל סגן גד רז בקרב בהר דב שבגבול לבנון…
מגש הכסף להקמת המדינה ועד היום הגיע ל 24,213 נופלים ונרצחים.
לא סתם פתחתי בהחלטתי לשלוח אחרי יום השואה וכעת אסביר באמצעות שירו של צור ארליך:
*_בהפרש של שבוע, שני ימי זיכרון_*
*_סמוכים, כל שנה,_*
*_לטובת החישוב הכללי_*
*_כמה עולה לנו עם מדינה_*
*_וכמה עולה לנו בלי…_*
כמה עלה לנו בלי… גם ובמיוחד היום לזכור כמה חשוב לשמור על המדינה למרות הקשיים והאתגרים מחוץ ומבפנים.
מי יודע מה היו דעותיו של אותו גד רז, ומה היו חושבים אלקחי, דרזנר, קשאני וגרונר? חלק צברים שנולדו פה, וחלק עולים חדשים, אחד פרסי, אחד הונגרי, אחד טורקי ואחד פולני…
עלינו לזכור שיש שלם הגדול מסך חלקיו.
פתחתי במילים מתוך הצהרתו של דב גרונר בפתח משפטו שהיה למעשה משפט ראווה, לאורך המשפט סרב להכיר בסמכות הבריטים לשופטו ושמר על זכות השתיקה. רק כאשר הוקרא גזר דינו למוות קם על רגליו וקרא (מתוך מילותיו של יעקב כהן על פרעות קישינב):
*”בְּדָם וָאֵשׁ יְהוּדָה נָפְלָה – בְּדָם וָאֵשׁ יְהוּדָה תָּקוּם!”*
יהיו הדברים לזכרם של הנופלים ובתוכם:
דודי היקר והאהוב מיכי מרק
בנו, בן דודי היקר והאהוב שלומי מרק
חמִיו אליהו בן עמי
גיסי אלנתן שכטר
חברַי: נדב אלעד ונועם אפטר
שכני וחניכי המתוק הנער אביעד מנצור
שכנתי דפנה מאיר
