הצו הבלתי חוקי והמביש שהוציא היום בג״צ, שבאורח פלא, ניתן דקות אחדות אחרי הנאום המתלהם של השופט יצחק עמית, הוא תמצית אובדן הדרך, הניתוק, והרמיסה שקומץ קיצוני מרשה לעצמו רק משום שנדמה לו שהוא יכול.
הדחתו בפועל של שר המשפטים הנבחר, מתפקידו כיו״ר הוועדה לבחירת שופטים, והסיכול המכוון שעשו השופטים להצעה לשידור הדיונים לבחירת נשיא בית המשפט העליון, הם עדות למה שמתרחש כאן בשנים האחרונות. שופטי בית המשפט העליון לוקחים לעצמם את סמכויות הממשלה והכנסת, רומסים את בחירת העם, משליכים פעם אחר פעם לפח את קולם של מיליוני אזרחי ישראל, והופכים את עצמם לשליטים דיקטטורים, המתערבים וקובעים בכל דבר, במקום בחירתו של העם.
שופטי בג״צ, ביוהרה שאין למעלה ממנה, דחקו את כולנו לנקודה שבה אי אפשר יותר לברוח מההכרעה הנדרשת: האם למסור סופית את השליטה במדינה לידי קומץ השופטים הבוחרים את עצמם בחדרי חדרים, או להשיב את הדמוקרטיה באמצעות התייצבות ברורה וחד משמעית על הגנת סמכויותיהן של הכנסת ושל הממשלה.
אזרחי ישראל זכאים לחיות במדינה דמוקרטית שיש לה מערכת משפט, ולא להיות משרתיהם של קומץ אדונים החושבים שבית המשפט הוא עליון על המדינה ועל אזרחיה.
