תזכורת מאשתקד לרגע ההוא לפני שש שנים שהניע את שרשרת האירועים ששינתה את ישראל והמזרח התיכון 👇🏼
הסרט, עוד חמישים שנה, על מלחמת עזה לא ייפתח בשבעה באוקטובר 2023, אלא באחד עשר בנובמבר 2018, בחאן יונס. המבצע של כוח עילית ישראלי, מחופש לעזתים, שהסתיים בנפילתו של סגן אלוף הגיבור הדרוזי מחמוד חיר א־דין, היה רגע מפנה לאומי שלא הובן בזמן אמת. ברמה הפוליטית, הוא התניע חמש מערכות בחירות: אחרי יממת קרב שר הביטחון ליברמן רצה פעולה נרחבת בעזה, ראש הממשלה נתניהו והרמטכ"ל איזנקוט העדיפו טיפול במנהרות שחפר חיזבאללה בצפון. ליברמן הבין שהוא חסר כל השפעה והחליט שהוא תחת נתניהו לא יישב עוד. ההחלטה הזו הייתה אבן הדומינו הראשונה בנפילת הממשלה וסחפה את ישראל לחמש מערכות בחירות שמהן לא התאוששה עד היום.
לפעולה הזו הייתה גם משמעות מבצעית הרת גורל. מאז המחדל הנורא שואל עצמו כל ישראלי איך יכול להיות שישראל יודעת לשלוף קלסר ספציפי מטהרן, אלפי קילומטרים מהבית, אבל לא שיערה מה קורה 700 מטר מהבית הישראלי האחרון. במערכת הביטחון ידעו היטב שהם לא יודעים. עזה הייתה האתגר הקשה ביותר למערכת הביטחון הישראלית, קשה לאין שיעור מטהרן. הרושם המתעתע נוצר מהשנים שבהם צה"ל ישב בלב הרצועה ושלף מבוקשים בלילה. אבל זו לא אחות של רמאללה אלא של פיונגיאנג.
עוד יפורסם בעתיד מה חיפש סא"ל מ' בלילה החשוך ברצועת עזה, עם לוחמים ולוחמות, במשאית מזון. התוצאה הייתה שחמאס צופף עוד יותר את המגננה שלו. החשיכה ירדה על עזה עוד יותר.
המחדל המודיעיני מתמקד יותר בקונספציה מאשר בהיעדר המידע. כאשר כבר התקבלו האותות החלשים, היה צריך להתייחס אליהם כאל צפירות אזעקה. מג"ד שחייליו לחמו בגבורה ורבים מהם שילמו בחייהם אמר שאם רק היה מקבל התראה של שעתיים, הכל היה נראה אחרת. גם הוא לא קיבל טלפון בלילה ההוא. ממלחמת יום הכיפורים נשאר הביטוי "סבירות נמוכה". ממלחמת שמחת תורה יישאר הביטוי מסיום ההיוועצות הלילית במערכת הביטחון: "נחכה לבוקר".
